מנכ"ל משותף ומייסד מכללת פסגות ורשת חללי העבודה והמשרדים dogether.
השאלה פשוטה לכאורה: מאיזה גיל בדיוק חייב המעסיק להפריש לפנסיה? אבל התשובה תלויה בגיל, במין, ובשאלה אם לעובד יש כבר ביטוח פנסיוני קיים. שווה לציין שהרבה עובדים מופתעים לגלות שהזכאות שלהם אינה מתחילה ביום הראשון לעבודה, ושהחוק מבחין בין מצבים שונים בצורה דקה למדי.
צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק קובע בצורה ברורה: עובדים שכירים גברים החל מגיל 21, ועובדות שכירות החל מגיל 20 זכאים להפקדות לחיסכון פנסיוני. ההבדל של שנה אחת בין גברים לנשים משקף נוסחה שנקבעה בצו המקורי משנת 2008 ונשמרת עד היום. לפני הגיל הזה, המעסיק אינו מחויב על פי חוק להפריש, אלא אם הסכם קיבוצי או חוזה אישי מחייב אחרת.
הזכאות חלה על כל מי שמועסק כשכיר ומקבל שכר, כולל עובדים במשרה חלקית ועובדים בשעות. עובדים המועסקים דרך חברות כוח אדם, ובלבד שמדובר ביחסי עובד-מעסיק, נכללים אף הם. עובד שמחזיק בשני מקומות עבודה זכאי להפרשות מכל מעסיק בנפרד, לפי השכר שהוא מקבל בכל מקום. הבסיס לחישוב ההפרשות הוא השכר הכולל הקבוע, שמשמעותו השכר הבסיסי בתוספת תוספות קבועות, ללא גמול שעות נוספות או בונוסים משתנים.
הצו הורחב מהסכם קיבוצי בין ההסתדרות לארגוני המעסיקים, ושר העבודה הרחיב אותו לכלל המשק. בשנת 2011 עודכנו שיעורי ההפרשה, ובשנת 2016 הם עודכנו שוב כלפי מעלה. התוצאה היא מערכת אחידה שחלה על כמעט כל שכיר, ללא קשר למגזר או לתחום העיסוק.
כאשר עובד מגיע למקום עבודה חדש עם ביטוח פנסיוני פעיל מהמקום הקודם, הוא זכאי להפרשות החל מהיום הראשון לעבודה. בפועל, ההפקדה הראשונה תתבצע לאחר שלושה חודשים, אבל היא תכסה את כל התקופה רטרואקטיבית מהיום הראשון. כלומר, הזכות קיימת מיידית, רק הביצוע האדמיניסטרטיבי מתעכב מעט. כדי לשמור על הרצף, חשוב להודיע למעסיק החדש על קרן הפנסיה הקיימת.
למי שמתחיל לעבוד בלי שום ביטוח פנסיוני קודם, הזכאות מתגבשת רק לאחר 6 חודשים רצופים של עבודה. בששת החודשים הראשונים המעסיק אינו חייב להפריש, ואין זכות לתשלום רטרואקטיבי בעבור תקופה זו. מהחודש השביעי ואילך, ההפרשות מתחילות ומתנהלות מדי חודש.
על המעסיק להעביר את הסכומים לגוף המוסדי בתוך 7 ימי עסקים מיום תשלום המשכורת. הבנת מנגנוני ההפקדה הפנסיונית דורשת היכרות עם המערכת הפיננסית הרחבה. עיכוב בהפקדות עלול לפגוע ברצף הכיסוי הביטוחי לנכות ולשאירים, שמרבית הקרנות מעניקות למשך חמישה חודשים בלבד לאחר ההפקדה האחרונה. אם עוברים חמישה חודשים ללא הפקדות, הכיסוי עלול להיפסק.
לא. צו ההרחבה אינו חל על עובדים מתחת לגיל הזכאות. בני נוער מתחת לגיל 18 אינם כלולים במנגנון חובת הפנסיה, ובדרך כלל גם פטורים מתשלום ביטוח לאומי ומס הכנסה, למעט במקרים של הכנסות גבוהות במיוחד. מעסיק רשאי להפריש לפנסיה לקטין מרצונו, אך אינו חייב.
גבר בן 19 שמתחיל לעבוד אינו בתוך קבוצת הזכאים לפנסיה חובה. גם אם הוא שכיר לכל דבר, המעסיק אינו מחויב לפי הצו להפריש עבורו. לעומת זאת, אישה שהגיעה לגיל 20 כבר נכנסת למנגנון החובה. ברגע שגבר מגיע לגיל 21, תקופת המתנה של 6 חודשים מתחילה אם אין לו כיסוי קודם.
עובד שהתחיל לעבוד בגיל 19 ועדיין אין לו ביטוח פנסיוני, ייכנס לחובת ההפרשה רק מגיל 21, ואז יחל מניין 6 חודשי ההמתנה. כך, בפועל, ההפרשות הראשונות עלולות להתחיל רק כשהוא בן 21.5.
לצורך חוק הפנסיה וצו ההרחבה, גיל פרישת החובה נקבע ל-67 לגברים ולנשים כאחד. גיל זה מהווה את הגבול העליון של קבוצת הזכאים. כחלק מתהליך קבלת רישיון פנסיוני בישראל, גיל הזכאות לנשים לקצבת ביטוח לאומי שונה ונקבע לפי שנת לידה, ומתעדכן בהדרגה עם שינויי חקיקה.
המעסיק אינו רשאי להפסיק לבצע הפרשות לביטוח פנסיוני עבור עובד שהגיע לגיל פרישת חובה, כל עוד מערכת יחסי העבודה ממשיכה. עובד שהחל לעבוד לפני גיל 67 ונשאר באותו מקום עבודה זכאי להמשך הפרשות ללא תנאי.
עובדים חדשים שנקלטו לעבודה לאחר גיל פרישת חובה יהיו זכאים להפרשות לביטוח הפנסיוני אם התקיים לפחות אחד משני התנאים: פוטרו ממקום עבודתם הקודם לפני גיל 67, או שאינם מקבלים קצבת פנסיה כלשהי מחוץ לגמלאות ביטוח לאומי. מעסיק רשאי שלא לבצע הפרשות רק אם שני התנאים מתקיימים יחד: העובד פרש בגיל 67 או אחריו, והוא מקבל קצבת פנסיה שאינה מביטוח לאומי.
שיעור ההפרשה הכולל הנהוג כיום עומד על כ-18.5% מהשכר הפנסיוני. שיעור זה מורכב מ-6% ניכוי משכר העובד, 6.5% מהמעסיק לחיסכון פנסיוני, ו-6% מהמעסיק לרכיב פיצויים. כאשר מיושם סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים במלואו, רכיב הפיצויים עשוי לעלות ל-8.33%, מה שמביא את ההפרשה הכוללת לכ-20.83%.
העובד אינו יכול לוותר על ניכוי הפנסיה משכרו. זוהי זכות שאינה ניתנת לוויתור. המעסיק מנכה את חלק העובד מהשכר ומעביר אותו יחד עם חלקו שלו לקרן. החוק אינו מאפשר לאחד הצדדים להתחמק מהמנגנון הזה.
חלק מעובדי המדינה הוותיקים מכוסים בפנסיה תקציבית, שאינה מבוססת על הפרשות חודשיות לחשבון אישי אלא על מתכונת הטבה מוגדרת הממומנת מתקציב המדינה. עובדי מדינה חדשים יותר מצויים בדרך כלל בתוכניות פנסיה נצברת, הדומות לאלו של המגזר הפרטי, וכפופות לאותם שיעורי הפרשה.
ניתן לבדוק זאת ישירות מול קרן הפנסיה או חברת הביטוח, דרך אזור אישי באינטרנט או פנייה טלפונית. כדאי להשוות את הנתונים שמופיעים בתלוש השכר לנתונים שבדוח קרן הפנסיה. פער בין השניים הוא אות אזהרה שדורש בירור.
מעסיק שאינו מפריש לפנסיה כנדרש מפר את החוק. ניתן לפנות לרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, להגיש תלונה למשרד העבודה, או לפנות לבית הדין לעבודה. קנס אדמיניסטרטיבי על הפרשה לא בזמן עשוי להגיע לאלפי שקלים לעובד, ובמקרים חמורים המעסיק צפוי לסנקציות פליליות כבדות.
מאמרים נוספים מאותו התחום:
נושאים נוספים שאולי יעניינו אותך...
יועצי הלימודים שלנו זמינים עבורך, וישמחו לעזור!
יועצי הלימודים שלנו זמינים עבורך, וישמחו לעזור!
